סכנות באינטרנט 

                        על ילדים ,אינטרנט ורשתות חברתיות.

עוקב בהשתאות ובעניין רב אחר ניסיונותיה של זוגתי לחיים סימה שטיין לשמור על ביתה. מסתבר שלהורים יש עדיין יכולת השפעה לא מבוטלת על בנות בגיל ארבע עשרה. לפחות השפעה בתחום המציאות הקיימת והפיזית.

קבוצה של הורים מודאגים אינה נותנת חרות מלאה לבנות ובצדק. זהו הגיל שבו הילדים (וכן, זו ההגדרה: ילדים ולא נערים) בטוחים שהם יודעים הכול. מבינים הכול. גיל נטול דאגות קיומיות ופחד. גיל נטול חשש מעבריינות, מפלילים, מאנשים בעלי מוסר ירוד. גיל חסר מידע וידע על פדופילים, ניצול מיני ודברים מעוותים כה רבים.  גיל שבו הכול מתרכז בעצמה. בילדה עצמה מבחינתה. גיל שבו רבים עם ההורים על כול פיסת עצמאות מדומה, על כול הסרת רסן, על כל שבב של פרטיות שאין הם מבינים את משמעותה.

 זה הגיל שבו ההורים וסימה שלי מצטיינת בכך, חייבים לגלות תקיפות, לקבוע איסורים ולתחום גבולות. כך זה נעשה בקרב הורי הילדים באזור שבו אני גר.

אבל, וזה אבל גדול אין לנו יכולת שליטה על הנעשה במרחבי האינטרנט, באותן רשתות חברתיות ובאותם אתרים חסרי שם וזהות הגונה.למדי. מקומות שבהן בת ארבע עשרה בטוחה שהיא יודעת ומבינה. מקומות בהם ינצלו את תומתה. מקומות בהם יתחזו אנשים מכול הגילאים כדי להפילה בפח. זו הבעיה, איתה אנו צריכים להתמודד.

 הדרך ממרחבי הסייבר למציאות הקיימת היא קלה. קלה מידי.

הפיתויים רבים וההגנות מעטות. זה המקום שבו אנו המבוגרים צריכים להשגיח. צריכים לתת את הדעת. צריכים לדווח על כל מקום שאינו כשר. מקום שבו מבוצעות עבירות. מקום שבו לא היית רוצה שילדתך הקטנה תימצא בו.

 זה המקום לתשומת לב אזרחית. מעין משמר אזרחי של הרשת. להתריע, לדווח, לשמור ולהגיב כמבוגרים. זו גם חובתנו כהורים.

ד"ר אבי זלבה